The “Grodzka Gate – NN Theatre” Centre in Lublin is a local government cultural institution. It works towards the preservation of cultural heritage and education. Its function is tied to the symbolic and historical meaning of the Centre’s location in the Grodzka Gate, which used to divide Lublin into its respective Christian and Jewish quarters, as well as to Lublin as a meeting place of cultures, traditions and religions.

Part of the Centre are the House of Words and the Lublin Underground Trail.

The “Grodzka Gate – NN Theatre” Centre in Lublin is a local government cultural institution. It works towards the preservation of cultural heritage and education. Its function is tied to the symbolic and historical meaning of the Centre’s location in the Grodzka Gate, which used to divide Lublin into its respective Christian and Jewish quarters, as well as to Lublin as a meeting place of cultures, traditions and religions.

Part of the Centre are the House of Words and the Lublin Underground Trail.

יוזפוב בילגוריי- ההיסטוריה של העיר

 יוזפוב בילגוריי, הידועה גם כיוזפוב אורדינצקי או יוזפוב רוסטוצ'נסקי, הוקמה על-ידי תומאש זמויסקי ב-1725, על חלקת אדמה שהיתה שייכת לכפר מיידן נפריסקי. זאת היתה העיר האחרונה שהוקמה

.על נחלות זאמושץ. תומאש זמויסקי רצה שהעיר החדשה תהיה מרכז שירות ומרכז מסחרי ומנהלתי. ההתפתחות של יוזפוב היתה קשורה בעיקר למסחר, מלאכות, הכנת מסננות ובניין

 

יוזפוב ממוקמת על גדת נהר ניפרסקה, במחוז שנקרא מרכז רוסטוצ'ה. יוזפוב היא מקום בו נפגשים שלושה פארקים: הפארק הלאומי רוסטוצ'נסקי, פארק נוף יער סולסקה ופארק נוף קרסנוברוד.

יוזפוב בילגוריי נמצאת 15 ק"מ מהערים קרסנוברוד, סוסייץ וזוויז'ינייץ.

היסטוריהDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

 יוזפוב בילגוריי  הוקמה ב-1725 על-ידי האציל תומאש זמויסקי, על אדמה שהיתה שיכת לכפר מיידן נפריסקי. זאת היתה העיר העשירית והאחרונה שהוקמה על נחלות זמושץ'. לפי כתב

.הזכויות של העיר, 'אמנת ההתאגדות', כבר מ-1715, יוזפוב היתה אמורה להכלל תחת חוק מגדבורג

תומאש זמויסקי, שקיווה שהעיר החדשה תהפוך למרכז שירות ומרכז מסחרי ומנהלי, הנהיג שני ימי שוק בשבוע וארבעה ירידים בשנה. ההתפתחות של יוזפוב היתה קשורה בעיקר למלאכות, הכנת מסננות ובניין. זמן קצר אחרי שיוזפוב קיבלה את כתב הזכויות כעיר החלה בניית בתים, בית עירייה וכנסיה. העבודות האינטנסיביות ביותר נערכו בשנים 1726-1728. באמצע המאה ה-18 יוזפוב היתה מרכז הנחלה הכוללת את העיר עצמה יחד עם 8 כפרים בנחלת זאמושץ'.

בין 1772 ל-1776, אחרי חלוקת פולין הראשונה, העיר היתה בשליטת אוסטריה. בעקבות החלוקה השלישית ב-1795, יוזפוב היתה שוב בשטח האוסטרי. ב-1809 העיר נכללה בדוכסות ורשה וב-1815 הפכה לחלק ממלכת פולין שתחת שליטת רוסיה.

 

במהלך מרד נובמבר 1830-1831 תושבי יוזפוב תמכו במורדים בצורה פעילה. אף-על-פי-כן העיר היתה למקום מושבו של בית משפט צבאי בעל סמכות בכל הקשור בעניינים הנוגעים במאבק במורדים ובאיכרים שנטשו את אדמתם. תושבי יוזפוב השתתפו בצורה אקטיבית גם בקרבות במרד ינואר 1863. אחת ההתנגשויות הראשונות בין הפולנים והקוזאקים קרתה בקרבת יוזפוב ב-24 בינואר 1863. אזור יוזפוב היה במה לפעילויות צבאיות של הכוחות שהונהגו על-ידי קולונל לאון צ'חובסקי, קולונל מרצ'ין בורלובסקי וגנרל אנתוני יזיוראנסקי. כשיחידתו של בורלובסקי הותקפה על-ידי כוחות רוסים (24 באפריל 1863), כמה אנשים רמי מעלה מתו בקרב: גוסטב וסילבסקי, מפקד פרובינציית לובלין, מ. ז'ולטובסקי, קצין דת של יחידות השדה ומיצ'סלאב רומאנובסקי, משורר. כיום, בית הספר היסודי ביוזפוב נושא את שמו של מיצ'סלאב רומאנובסקי.

בעקבות מרד ינואר ואיבוד מעמדה של העיר ב-1869, ההתפתחות הדינמית של יוזפוב הואטה. האוכלוסיה גדלה רק בתקופה שבין שתי מלחמות עולם וזה היה בעיקר הודות ליהודים.

 

בהאמרינה, ישוב בקרבת יוזפוב, פעלו באמצע המאה ה-18 בית חרושת לנייר ומפעל להתכת נחושת. פריטי הייצור המאוחרים יותר היו בעיקר לתעשיית המזון. בית החרושת לנייר שגשג בין השנים 1820-1841 כשסיפק נייר לבית הדפוס העברי החדש שנפתח. בית הדפוס הוקם על-ידי משפחת ווקס סביב 1820.

נוסף לכך סותתו ביוזפוב אבני ריחיים ואבנים למצבות שהתקבלו מהמחצבה הסמוכה.

העיר סבלה משריפות. שריפה הרסה שבעה בתים ב-1815 ואת בית העירייה ב-1818, בית הכנסת נשרף ב-1850. בית החרושת לנייר נשרף גם הוא ב-1883. בין השנים 1853-1855 הוכתה יוזפוב במגפת כולרה שגבתה מחיר של כ-200 נפשות.

בין מלחמות העולם, המקצוע העיקרי של תושבי יוזפוב היה מסחר. בעיר היו פעילים איגודי עובדים, כולל סניף של איגוד הסוחרים היהודים וקואופרטיב המזון "אחדות" (“Jedność”). הקואופרטיב ניהל חנות מכולת בבית העם שהיה בכיכר העיר. התושבים הרוויחו למחייתם גם ממלאכות, חציבה, חקלאות ועבודות מזדמנות.

במהלך מלחמת העולם השניה תושבי יוזפוב היהודים נרצחו באכזריות ברחובות העיר ובבתיהם. ב-13 ביולי 1942, גדוד מילואים 101 של המשטרה הגרמנית רצח ביום אחד כ-1500 יהודים בויניארציקובה גורה, בפאתי העיר. ב-1 ביוני 1943 הנאצים הפגיזו את העיר כחלק ממבצע ענישה מרוכז נגד האוכלוסיה האזרחית ששרדה, אבל נסיונם סוכל על-ידי יחידות של הארמיה קריובה (המחתרת הפולנית). העיר שוחררה על-ידי הצבא האדום ב-24 ביולי 1944.

 

יוזפוב קיבלה מחדש את המעמד המוניציפלי שלה ב-1988.

איזכור ראשון, שם, מראה העיר, אישור התאגדותDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

 איזכור ראשון

השם יוזפוב הופיע לראשונה  באישור ההתאגדות, שנחתם על-ידי תומש יוזף זמויסקי, ב-3 בדצמבר 1725. יוזפוב הוקמה בשטח הכפר מיידן נפרסקי שנוסד ב-1720. אישור ההתאגדות של יוזפוב הוכן כבר ב-1715, אבל החתימה עליו נדחתה בגלל סכסוך בין זמויסקי למלך.

מקור השם

שם העיר מנציח את שמו האמצעי של המייסד, יאן יוזף זמויסקי.

מראה העיר

יוזפוב הוקמה בשטח הכפר מיידן נפריסקי. מבני העיר התרכזו סביב כיכר השוק המרובעת, שגודלה 170 על 170 מטרים והיא מוקפת בבתי עץ בעלי אכסדרות, עליות גג גבוהות וגגות ענקיים בצורת גמלון- מקוטע. מתחת לאכסדרות היו פעילויות מסחריות וסופקו שירותים שונים.

תאריך ההתאגדות

אישור ההתאגדות נחתם על-ידי תומאש יוזף זמויסקי, בעליה של העיר, ב-3 בדצמבר 1725. המסמך הזה אושר על-ידי האצילים הבאים ששלטו בנחלות זאמושץ': מיכאל זדיסלאב זמויסקי ב-1728 וקלמנס זמויסקי ב-1761.

 

סמל העיר, זכויות, מעמד מנהלי, דמוגרפיהDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

 חותמת וסמל

 

זכויות

יחד עם ההתאגדות קיבלה העיר אישור לארגן ארבעה ירידים גדולים בשנה וירידים שבועיים בימי חמישי וראשון ואישור לייצר ולמכור ליקר.

 

מעמד מנהלי ושינויי גבולות

יוזפוב היא מקום מושבה של הקהילה (gmina) העירונית והכפרית יוזפוב, נמצאת בנפת בילגוריי שבמחוז לובלין. עד מלחמת העולם השניה יוזפוב היתה חלק מנחלות זאמושץ'. במהלך חלוקת פולין הראשונה כוחות אוסטרים כבשו את נפת בילגוריי, כולל יוזפוב. ב-1776 חלק מהשטח שנכבש, כולל בילגוריי, גוריי ויאנוב הוחזר על ידי אוסטריה לממלכת פולין-ליטא. אחרי החלוקה השלישית יוזפוב  מצאה את עצמה שוב תחת שליטה אוסטרית עד 1809 כשהפכה להיות חלק מדוכסות ורשה.

ב-1815, אחרי קונגרס וינה,  יוזפוב היתה בשטח ממלכת פולין שבשליטת רוסיה. על פי פקודת הצאר ב-1866, הונהגה חלוקה מנהלית חדשה של מחוז לובלין ויוזפוב נכללה במחוז החדש שהוקם, בילגוריי. אחרי שאיבדה את המעמד שלה כעיר בעקבות מרד ינואר 1863, יוזפוב שולבה במחוז המנהלי אלכסנדרוב שמקום מושבו הועבר ליוזפוב ב-1912. ב-1915 מחוז בילגוריי חזר לגבולותיו הקודמים וחזר להיות חלק ממחוז לובלין. בין השנים 1975-1998 השתייכה העיר למחוז זאמושץ'.

 

דמוגרפיה

אוכלוסיית יוזפוב

1822

1856

1865

1869

1882

1887

1890

1921

1951

1973

1989

1045

992

941

1078

1413

2434

2482

1344

953

1400

3050

 

קבוצות אתניות ודתיות ביוזפוב ב-1865

סה"כ התושבים

נוצרים

יהודים

אחוז של היהודים באוכלוסיה

941

266

675

71.7%

 

קבוצות אתניות ודתיות ביוזפוב ב-1904

סה"כ התושבים

נוצרים אורתודוכסים

קתולים

יהודים

אחוז היהודים באוכלוסיה

1744

42

439

1264

72.5%

 

אוכלוסיה יהודית ביוזפוב ב-1921

סה"כ התושבים

יהודים

אחוז היהודים באכלוסיה

1344

1050

78.1%

 

חלוקה לפי מקצועות ש תושבי יוזפוב ב-1860:

מורה בי"ס יסודי-1; ראש עיר-1; נגרים-2; מדפיס ספרים בעברית-1; עגלון-1; קברן- 1; קדר-1; כורכי ספרים-5; מנקה ארובות-1; נפח ומסגר-1; בעלי דוכנים וסוחרים בשוק- 29; חייטים-8; טוחני גריסים- 6; כובסים-1; בנאים וטייחים-2; יצרן סבון ויצרן נרות-1; אופים- 7; כומר- 1; מכיני מסננות- 4; איכרים-16; בורסקאים-1; קצבים-2; חרשי עץ-1; סנדלרים-3; זגג-1; פונדקאים-3; סוחרי מלח-6; אורג-1; עובדים שכירים -120; מתקיני תנורים-2.

 

ב-1865:

עושה חביות-1; מורים בבי"ס יסודי-2; נגר-1; ספר -1; מדפיס ספרים בעברית-2; עגלון-1; קברן-1; כורכי ספרים-7; מנקי ארובות-3; נפחים ומסגרים-2; בעלי דוכנים וסוחרים בשוק-20; חייטים-8; טוחני גריסים-4; בנאים וטייחים-2; יצרן סבון ויצרן נרות-1; יצרן שמן-1; נגן עוגב-1; אופים-8; מכיני מסננות- 8; איכרים- 30; קצבים-6; חרשי-עץ-2; סנדלרים-6; זגג-1; פונדקאים-3; סוחרי מלח-7; אורג-1; עובדים שכירים- 10.

ציר זמןDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

 

1715- כתב הזכויות, 'אמנת ההתאגדות', מוכן על ידי האציל תומאש יוזף זמויסקי

1717- קהילת יוזפוב מוזכרת לראשונה

1718-1721- מוקמת על-ידי תומאש יוזף זמויסקי הכנסיה הראשונה של סיינט ג'וזף והריונה הטהור של הבתולה מריה הקדושה

22 ינואר, 1723- מוקמת הקהילה הנוצרית  

3 דצמבר, 1725- נחתמת 'אמנת ההתאגדות' של יוזפוב

1726-1728- נבנה בכיכר השוק בית עירייה מעץ

1728- הכנסיה הוקדשה

1729- כתב זכויות מלכותי מאשר ארגון ירידים ביוזפוב

1732- איזכור ראשון למכיני-מסננות ביוזפוב

1754- יוזפוב הופכת למרכז נחלות זאמושץ'

1772- העיר נמצאת תחת כיבוש אוסטרי

1774- נבנה בית כנסת מעץ

אמצע המאה ה-18- מוקם בית העלמין היהודי

1809- יוזפוב נכללת בדוכסות ורשה

1815- יוזפוב נמצאת בממלכת-פולין שתחת כיבוש רוסי; שריפה הורסת 15 בתים בכיכר השוק.

1818- בית העירייה נשרף; בית הספר היסודי מתחיל לפעול

1824 (בערך)- מוקמים על-ידי ווקס בתי דפוס (פועלים עד 1860)

1850- נשרף בית הכנסת מעץ

1853-1855- העיר נפגעת מהתפרצות גדולה של כולרה

24 אפריל, 1863- במהלך מרד ינואר, מורדים פולנים נלחמים בקרב נגד הצבא הרוסי

1883-1886- הכנסיה, שקיימת עד היום, נבנית על-ידי יוזף זמויסקי

1869- נשלל מיוזפוב מעמד העיר שלה

1910- יוזפוב הופכת למקום מושבם של רשויות המחוז המנהלי של אלכסנדרוב; מתחיל לפעול בעיר משרד דואר

אוקטובר 1939- הגרמנים כובשים את יוזפוב

13 יולי, 1942- רצח המוני של יהודי העיר בויניארציקובה גורה

31 מאי, 17 יוני, 1943- יוזפוב מופצצת על-ידי הגרמנים

24 יולי, 1944- הצבא האדום נכנס ליוזפוב

1951- מוקם ביוזפוב מרכז בריאות

1956- נבנים בלוקים ראשונים למגורים

1957- מתחילה לפעול מערכת חשמל ביוזפוב

1967- נבנית מערכת אספקת מים מקומית

1 ינואר, 1988- יוזפוב מקבלת בחזרה את מעמדה כעיר

 

מוסדות דתייםDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

 קהילה

קהילת יוזפוב בילגוריי הוקמה ב-1723. הכנסיה הראשונה, העשויה עץ, הוקמה על-ידי האציל, תומאש יוזף זמויסקי. הכנסיה, שנבנתה בין השנים 1719-1721, הוקדשה ב-1728. לפי רשימת מלאי מ-1831, "כנסיית העץ בעלת מגדל עם גג רעפים וכיפה עם גג מתכת. [...] הבניין זקוק נואשות לשיפוץ יסודי ומיידי". כנסיית 'הריונה הטהור של הבתולה מריה הקדושה', הקיימת עד היום, נבנתה בין השנים 1883-1886. יש בכנסיה אולם-תווך אחד מלבנים, החזית שלה מוקפת בשני מגדלים. בפנים, על המזבח הגבוה יש תמונה של "גבירתנו של מחרוזת התפילה" מהמאה ה-18. הכנסיה שופצה מספר פעמים: ב-1906 (מבפנים), 1914 (גג), 1924 ו-1936, ומאוחר יותר ב-1972-1974, ב-1922 וב-1938 הוצבו הפעמנים וב-1929 הותקן עוגב.

לפני חלוקת פולין בסוף המאה ה-18, קהילת יוזפוב השתייכה למחוז הבישוף של חלם (דיקן זאמושץ'). בימים בהם הוקמה הקהילה הוקם גם מסדר. בית אבות (בית חולים בעבר) תיפקד שם עד המאה ה-19. ב-1936 הוקמה ספריית הקהילה; ב-1947 אוסף הספרים הכיל 400 כותרים.

 

מוסדות דתיים של דתות אחרות

הקהילה היהודית, 'הקהל', נוסדה אחרי 1725. ב-1774 הוקמו בית קברות יהודי ובית כנסת מעץ שסבל מאוחר יותר מכמה שריפות, אחת מהן ב-1850. בסוף המאה ה-18 או בתחילת המאה ה-19 נבנה בית כנסת חדש מלבנים. במחצית השניה של המאה ה-19 הורגשה ביוזפוב השפעה חזקה של החסידות. לחסידים היה בית כנסת משלהם. בתקופה שבין שתי מלחמות עולם יוזפוב היתה אחת מ-6 קהילות יהודיות במחוז בילגוריי; מועצת הקהילה היהודית המקומית ניהלה את בית הכנסת, בית הקברות, המקווה ובית המטבחיים. מכל הבניינים והמתקנים שהיו שייכים לקהילה היהודית שרדו עד היום רק בית הכנסת ובית הקברות.

מוסדות חילונייםDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

 בית ספר חילוני

ב-1916 הוקם ביוזפוב בית ספר יסודי של שתי שנות לימוד לבנות ולבנים. נושאי הלימוד כללו דת, פולנית, חשבון, ציור, שירה, תפירה והתעמלות. ב-1917 היה גם בית מחסה שטיפל בילדים עניים ומוזנחים. ב-1918 נפתח בית ספר של שבע שנות לימוד, אבל לא היו לו מספיק אישורים, לכן באמצע שנות ה-30 תוכנן מבנה חדש לבית הספר. הבניה החלה ב-1936 והסתיימה אחרי המלחמה.

אגודות ועמותות

מכבי האש ביוזפוב לקחו חלק פעיל בחיי החברה והתרבות בעיר. היתה להם להקה שהופיעה בחגיגות יום החוקה ב-3 במאי. הכבאים גם ביימו הצגות שהוקדשו לנושאים פטריוטים. רווחים מההצגות האלו שימשו לסבסוד מכבי האש והסניף המקומי של Polska Macierz Szkolna, ארגון שתומך בבתי ספר פולנים.

גם קבוצות צופים היו פעילות ביוזפוב. היו להם פגישות שבועיות במהלכן למדו הצעירים על ההיסטוריה של פולין ותנועת הצופים, למדו שירים ושיחקו במשחקים; הם גם טיפלו בקברים של המורדים שנהרגו במרד ינואר 1863.  תפקיד דומה היה לארגונים היהודים 'החלוץ' ו'אגודת הצופים היהודים יוסף טרומפלדור'. ארגונים אחרים שפעלו ביוזפוב כללו את 'אגודת ישראל', 'איחוד הנוער הכפרי', 'אגודת הרובעים' ו'הצלב האדום הפולני'.

לרוב המפלגות היו סניפים ביוזפוב, ביניהן: המפלגה הקומוניסטית הפולנית, מפלגת העם הפולני “Piast”, הנוצרים הדמוקרטים, המפלגה הלאומית ומפלגת הפועלים היהודית הכללית "בונד".

חיי החברה והתרבות ביוזפוב התרכזו בבית העם שנפתח ב-1929. למרות שבית העם נוהל על-ידי קואופרטיב "אחדות" (“Unity”), הוא היה פתוח לכולם. בית העם שימש להופעות של קבוצות חובבים ולציון מגוון אירועים כמו חגים וימי זכרון שונים. הקהילה היהודית השתמשה בבית העם לעיתים קרובות.

תכנון העירDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

 התכנון העירוני של יוזפוב בילגוריי מבוסס על מתווה פתוח, ללא פרברים, עם כיכר השוק שמסמנת את מרכז העיר. הכיכר כיום מלבנית, אבל במקור היתה בצורת ריבוע שאורכו ורוחבו כ-170 מטר

.(170 מטר לפי ולדיסלב צוויק ואלזבייטה פשמיצקה, 173 מטר לפי יאן גוראק). פינות כיכר השוק הקבילו לארבע רוחות השמים וצידה הדרומי היה בנוי לגמרי

עד מלחמת העולם השניה, כיכר השוק היתה תחומה בשורה של בתים בעלי אכסדרה וגמלון קדמי. לרוב הבתים היה אולם כניסה רחב לכל אורכם. הבתים היו בעלי קומה אחת ולחלקם היו עליות גג למגורים. לפי קאז'ימיש מושינסקי, לבית טיפוסי ביוזפוב היתה אכסדרה שנתמכה על חמישה עמודים. לרוב הבתים היו גגות בצורת גמלון-מקוטע, בעוד גגות גמלוניים היו נדירים יותר. ב-1860 היה ביוזפוב רק בית אחד בעל שתי קומות. קאז'ימיש מושינסקי תיאר אותו כך: "הבית המקושט ביותר ביוזפוב, עם אכסדרה שניתן לראות בה השפעות זרות". בתי הלבנים הראשונים ביוזפוב נבנו אחרי 1818: שני בתים עבור מנהל העבודה של המחצבה ועבור מחסן.

בשנים 1726-1728, נבנה בית העיריה במרכז כיכר השוק. הוא נבנה על פי תכנית מלבנית (30 על 45 מטר) והיתה לו אכסדרה. דוכני הקצבים היו בקרבת מקום. לפי יאן גוראק "לבית העיריה הראשון היתה אכסדרה מרווחת ששימשה למסחר, זה הבנין היחיד מסוגו במחוז זאמושץ'". בית העיריה נשרף ב-1818 (לפי ולדיסלב צביק) או ב-1848 (לפי יאן גוראק). יאן גוראק מוסיף שבית העיריה נשרף "יחד עם כל הצד המערבי של כיכר השוק, שעכשיו קיבלה צורה מלבנית". לסיכום ההיסטוריה של ההתפתחות העירונית של יוזפוב, הוא כותב: "בשלב הראשון של התפתחות העיר, בניינים מחוץ לכיכר השוק התפתחו לאורך הרחוב היוצא מהפינה הצפון-מערבית לכיוון מערב; קצת מאוחר יותר התפתח רחוב מקביל, היוצא מהפינה הדרום מערבית; ובשלב הסופי נבנו בתים ברחוב המוביל לאזור האחוזות."

יהודים התיישבו בחלק הדרומי של כיכר השוק. בצד המערבי שלה הם בנו בית כנסת, שבהתחלה היה בנוי מעץ, אבל אחרי שריפה ב-1850 הוא נבנה מחדש מלבנים. בית הקברות היהודי נמצא בחלק הדרומי של העיר והכנסיה נבנתה בחלק המזרחי.

דו"ח מדידה של יוזפוב מ-1785,  מציין את המקומות הבאים: 7 רחובות וכביש, כיכר שוק, כנסיה, אגף לכמרים, בית הכומר, בית נגן העוגב, 16 בתים מיושבים על-ידי פשוטי העם, בית העיריה, אסם, בית כנסת, בתי מרחץ, בית ספר יהודי, בית הרב, 7 מזקקות.

לפי "המילון הגיאוגרפי של ממלכת פולין", ב-1834 היו 174 בתים ביוזפוב, מתוכם 157 בתי עץ ו-17 בתי לבנים; ב-1861 היו ביוזפוב 166 בתים, מתוכם 20 בתי לבנים וב-1887 היו בעיר 121 בתים, מתוכם 27 בתי לבנים.

העיר סבלה משריפות לעיתים קרובות: שריפה הרסה 7 בתים ב-1815, בית העיריה נשרף ב-1818 ובית הכנסת נשרף ב-1850.

משנות ה-50 של המאה ה-19 היתה בכיכר השוק באר מים עם משאבת עץ. בסוף המאה ה-19 לא היה אף רחוב מרוצף ביוזפוב; גם כיכר השוק לא היתה מרוצפת.

התשתית של יוזפוב השתפרה במאה ה-20: ב-1910 הוקם משרד דואר; זמן קצר לאחר מכן הותקנו קווי טלפון ונפתחה תחנת משטרה. בשנות ה-30 של המאה ה-20 פותחו תכניות לבניית בית העם, בית ספר לשבע שנות לימוד, אמבט אדים, ובית מטבחיים. בין הפרויקטים שהוזכרו להלן, בית הספר הוא היחיד שבנייתו לא הושלמה לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. בתקופה שבין מלחמות עולם היתה ביוזפוב גם תחנת מים, שמאוחר יותר הומרה לטחנה המופעלת בעזרת מנוע, מנסרה, טחנת גריסה ומפעל לזיפות עץ. העיר שלפני המלחמה נהרסה ממטחי הארטילריה הגרמנית והפצצות אוויריות.

אחרי המלחמה, בשנות ה-50, נבנו בלוקים ראשונים למגורים. המרחב העירוני הנוכחי של יוזפוב מתואר על-ידי אלזביטה פשסמיצקה: "העשור האחרון [של המאה ה-20] ראה את היעלמות הנוף המסורתי של העיר, עם בתי תפילה כמאפיינים מרכזיים שלו ואדריכלות מוזמנת והיררכית שממלאת תפקיד מרכזי."

מבנים אדריכלייםDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

:רשימת אתרים היסטוריים

.בית העיריה שנבנה בחצי השני של המאה ה-18 אחרי שבית העיריה הראשון נשרף. הבנין שופץ מספר פעמים, בפעם האחרונה ב-1956 -

- בית העם

בית העם תוכנן על-ידי '. לקוביץ מבילגוריי, שהוזמן לשם כך ב-1925 על-ידי אגודת המזון השיתופית "אחדות". בנין שתי הקומות של בית העם לשעבר בנוי מלבנים ובעל גג רעפים. לפי התכנון בקומת הקרקע היו חנות הקואופרטיב, חדר איחסון ודירה למנהל הבנין. בקומה השניה היה תיאטרון, חדר הלבשה, מלתחה וחדר קריאה. התושבים המקומיים סיפקו חומרי בנין וסייעו בבנייתו שהסתיימה באביב 1929.

- בית הספר

לפי התכנון מ-1935 היה אמור להבנות בית ספר לשבע שנות לימוד, בבנין מחומרים מקומיים כמו אבן גיר, כורכר ולבנים. הבנין היה אמור להיות על שטח של 373.5 מ"ר ועם 3843 מ"ק קיבולת. בקומת הקרקע היו אמורים להיות כיתה, משרד, חדר מלאכה, מלתחה ומטבח. בקומה השניה היו צריכות להיות ארבע כיתות, חדר צוות וחדר אחסון לחומרי לימוד. בעליית הגג תוכננו עוד ארבע כיתות.  התכנון אושר בשנת 1936, אבל הבניה נקטעה בגלל פרוץ מלחמת העולם השניה. הבנין הושלם לאחר המלחמה.

- כנסיה בסגנון ניאו-בארוק

כנסית 'הריונה הטהור של הבתולה מריה הקדושה', שקיימת עד היום, נבנתה בין השנים 1883-1886 במקום בו היתה קודם כנסיית עץ שנבנתה ב-1721. אבן הפינה הונחה ב-1884והבניה התחילה ב-1886. הכנסיה בעלת אולם אחד, החזית שלה מוקפת בשני מגדלים והיא נבנתה מאבן מקומית ולבנים; לכנסיה יש גג מתכת וקירותיה מטויחים. החלק העיקרי של הכנסיה הוא בצורת מלבן ושני המגדלים בצד המזרחי מרובעים. החלק המערבי של הכנסיה מסתיים באכסדרה מקושטת. החזית היא החלק המקושט ביותר בכנסיה, עם כרכובים מעוטרים, אומנות וקשתות. הכניסה החצי-עגולה נבנתה לתוך אכסדרה עם גג משולש הנתמך בעמודים. המבנה חקוק בתוך אכסדרה מקושטת חצי-עגולה הנושאת את הכתובת: "תחת הגנתך אנו מבקשים מקלט, אם האלוהים הקדושה". כל הריהוט הפנימי הוא מכנסית העץ המקורית. הפריטים המעניינים ביותר הם ציורים מהמאה ה-18 במזבח הגבוה המציגים את 'הריונה הטהור של הבתולה מריה הקדושה' ו'גברתנו של מחרוזת התפילה' וציורים במזבח הצדדי: 'סיינט אנתוני' ו'Ecce Homo'.

הכנסיה שופצה ב-1906, 1914, 1924 ו-1936 ומאוחר יותר ב-1972-1974. ב-1975 נהרס מזבח צדדי בשריפה.

בבית הקברות הגדול, המוקף חומה, יש מגדל פעמון מלבנים שנבנה בסוף המאה ה-19, שני צלבים גדולים (אחד ממתכת, השני מאבן) ופסל של סיינט ג'וזף.

- בית הקברות הרומי-קתולי נמצא על הכביש לטומאשוב לובלסקי. בין האנשים הקבורים בו יש מורדים פולנים, אחד מהם הוא מיצ'סלב רומנובסקי שנהרג בקרב על יוזפוב ב-24 באפריל 1863. נוסף לכך יש מצבת זכרון לאנשי צבא פולנים שנהרגו בספטמבר 1939.

- בית הכנסת נבנה בתחילת המאה ה-19 במקום בו היה בית הכנסת הקודם מעץ שנשרף ב-1850. בית הכנסת בסגנון הבארוק נבנה מאבן גיר שנחצבה במחצבה המקומית. הוא תוכנן בצורת מלבן שמידותיו 13.8 על 20 מטרים. בבית הכנסת יש חלל פנימי אחד המחולק על-ידי קיר לאולם מבואה ואולם תפילה. העיטור החיצוני כולל פסי עמודים על הקירות וכניסה מקושטת מוקפת עמודים שמעליהם כרכוב מקושט. בפנים השתמרו ארון קודש פשוט ונישות מקושתות בקירות.

בהתחלה היה צמוד לקיר המערבי של הבנין מסדרון עץ לעזרת נשים שפורק ב-1945. בית הכנסת שימש כמקום פולחן עד חורבנו על-ידי הנאצים ב-1941. אחרי המלחמה, משנת 1950, הבנין שימש כמחסן של הקואופרטיב המקומי. התקרה המקורית נהרסה כשהגג קרס ב-1964. אחרי שעבר שיפוץ יסודי, בבית הכנסת נמצאים היום הספריה הציבורית וחדרי אירוח.

- בית הקברות היהודי הוקם כנראה סביב אמצע המאה ה-18. במקור היה בית הקברות מוקף בחומת אבן עם שער מול העיר. ב-1848 הורחב שטח בית הקברות. בית הקברות נהרס במהלך מלחת העולם השניה והמצבות שימשו לריצוף כבישים וכיסודות לבתים. בבית הקברות נמצאות היום בערך 400 מצבות, המסודרות ב-35 שורות והוא נחשב לאחד מבתי הקברות שהשתמר בהם אוסף המצבות הגדול ביותר במחוז לובלין. המצבה העתיקה ביותר היא מ-1743. הקבוצה הגדולה ביותר של מצבות שהשתמרו מתוארכת לשנים 1907-1940 ונמצאת לאורך הצד המזרחי של בית הקברות. מצבות הגברים ומצבות הנשים נמצאות בחלקים נפרדים של בית הקברות.  על הרבה מהמצבות ניתן לראות שאריות של עיטורים צבעוניים. המצבות בבית הקברות של יוזפוב פונות מערבה, בניגוד לנוהג שמצבות פונות מזרחה.

 

- שרידי הארכיטקטורה של כיכר השוק כוללים בנין לבנים,בית מס' 4. אפשר לראותו בתמונות מלפני מלחמת העולם השניה. הבית, שבנוי במקום בו היה בית העיריה הראשון מעץ, משמש למגורים וחנויות.

- האנדרטה שנמצאת בכיכר השוק לזכר גיבורי מרד ינואר 1863 ומלחמת העולם השניה; האנדרטה תוכננה על-ידי אדם גרוכוביץ.

- תערוכה במשרדי מחוז יער יוזפוב. התערוכה כוללת עמוד קלון ואסם מהמאה ה-18.

אירועים היסטוריים ראויים לציוןDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

 ב-31 במאי וב-1 ביוני 1943, בדרום יוזפוב, יחידה של הארמיה קריובה ('צבא העם', תנועת המחתרת הפולנית) בפיקודו של קונרד 'ויר' ברטושבסקי, בעזרת יחידת חבלה סובייטית בפיקוד אומר

.אחמולה אטאמאנוב, המוכר כ'מישקה טאטאר', נלחמה בקרב נגד יחידת עונשין גרמנית

ב-1 ביוני, הגרמנים ניסו לבצע פעולת עונשין נגד האוכלוסיה האזרחית של יוזפוב, אבל סוכלו על-ידי פעולה נועזת של הארמיה קריובה. אחרי קרב של יום שלם הגרמנים נהדפו מהעיר. באותו זמן נקראו העיר ופרבריה "רפובליקת יוזפוב".

ב-13 ביולי 1943, נרצחו יהודי יוזפוב על-ידי הנאצים בויניארציקובה גורה.

 

יצירות אמנות וספרותDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

 

'.יוזפוב מופיעה בסיפור קצר של יצחק בשביס זינגר ששמו 'איש זקן

תיאורים של יוזפובDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

 העיר יוזפוב, מאוכלסת בצפיפות על-ידי יהודים עניים, נהרסה ברובה בשריפות שפרצו בגלל המבצעים הצבאיים ב-1939. החלק המרכזי של העיר היה כיכר השוק עם בנין הקואופרטיב שהיום יש בו חנות מרכזית בפיקוח הגרמנים. יש כמה סדנאות קטנות בעיר, בורסקאים, זגגים, חנויות יהודיות זעירות. ההנהלה המשותפת, הכפופה לרשויות מחוז בילגוריי, נמצאת במבנה לבנים מרשים. יש רופא, מיילדת ומנתח וטרינרי חצי-משותק בפנסיה שמביאים באהבה הקלה לכל יצור חי הזקוק לכך. בית המרקחת נשרף ב-1939. עכשיו הוא נמצא בבית היערן, בו גרים כיום מר

.וגברת בודז'ינסקי הרוקחים

 

התיאור הוא חלק מזכרונותיו של סטפן ת. רוסטבורובסקי, יערן ראשי מיוזפוב (הודפס ב-1984  בשבועון המקומי "Tygodnik Zamojski", כפי שצוטט על-ידי וו. צביק ב'היסטוריה של יוזפוב', זשוב 1992, ע' 153)

 

העיר, שוכנת בבטחה בעמק נעים, היתה קבוצה מקרית של בתים בעלי קומה אחת, מרוכזים סביב כיכר השוק ומפוזרים ברישול ברחובות המקבילים. רחוב פילסודסקי, עמוד השדרה של יוזפוב, היה צמוד ישירות לקצה הצפוני של כיכר השוק... בהיותו הרחוב הראשי של העיר, רחוב פילסודסקי רוצף והיו מדרכות אמיתיות בכמה מקומות. הרחוב המקביל בילגורייסקה התחיל אי שם בשדות והוביל לכיכר השוק. הוא דמה לקרקעית נחל מיובש, בעיקר בסתיו ובאביב.

כיכר השוק היתה רחבה. התפקידים הניהוליים והמסחריים הודגשו בבניין המשרד המשותף, בניין הקואופרטיב בעל שתי הקומות, כמה פונדקים ושורת חנויות קמעונאות זעירות. בצד השני של כיכר השוק, מול הכניסה לרחוב בילגורייסקה,  היה רחוב קצר ומרוצף שהוביל לחזית בעלת שני המגדלים של הכנסיה. בקרבת מקום היה בית מכבי האש בעל מגדל עץ, בית ספר מעץ ובית לבנים של משרד הדואר. מאחורי חצר הכנסיה נמתח פרבר של יוזפוב שנקרא פרדיסובקה מאלה, עם בתים בעלי קומה אחת, ביניהם התרוממה מעטפת מאבן גיר של בניין בית הספר בעל שלוש הקומות שלא הושלמה בנייתו. בלב הדלתא הרחבה שנוצרה על-ידי רחוב בילגורייסקה, עמד המבנה הזנוח של בית הכנסת שהפך למחסן גרגרים תחת הכיבוש הנאצי.

החלק הדרומי של עמק יוזפוב היה מוקף גבעות מיוערות, משוננות על-ידי כתריסר מחצבות. יערות נחלות זאמושץ'  חבקו את העיר משלושה כיוונים. במדרון הצפוני של העמק היו שדות מעובדים, מוקפים במסילות הברזל ללבוב וחוות של מיידן נפריסקי. היער נמתח מעבר להם.

תיאור של יוזפוב ב-1942, מפי זביגנייב יקוביק, עובד רשות הכבישים העירונית (הודפס ב" Czapki na bakier", 1966, כפי שצוטט ע"י וו. צביק ב'היסטוריה של יוזפוב', זשוב 1992, ע' 154)

 

הוכן ע"י: אגתה רדקובסקה, אלכסנדרה דוז'

תוספות: יוהנה זטאר

 

תרגום: הדס גרוס