The “Grodzka Gate – NN Theatre” Centre in Lublin is a local government cultural institution. It works towards the preservation of cultural heritage and education. Its function is tied to the symbolic and historical meaning of the Centre’s location in the Grodzka Gate, which used to divide Lublin into its respective Christian and Jewish quarters, as well as to Lublin as a meeting place of cultures, traditions and religions.

Part of the Centre are the House of Words and the Lublin Underground Trail.

The “Grodzka Gate – NN Theatre” Centre in Lublin is a local government cultural institution. It works towards the preservation of cultural heritage and education. Its function is tied to the symbolic and historical meaning of the Centre’s location in the Grodzka Gate, which used to divide Lublin into its respective Christian and Jewish quarters, as well as to Lublin as a meeting place of cultures, traditions and religions.

Part of the Centre are the House of Words and the Lublin Underground Trail.

השטעטל טישוביץ

 

.השטעטל בטישוביץ נמצאת בין שתי זרועות רחבות של נהר הוצ'בה ומשתרעת על כל רובע אוסטרוב, החלק העתיק ביותר של העיר

תחילת ההתיישבות היהודיתDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

 

טישוביץ הוקמה בצידה המבוצר של צ'רבן (Czerwien) שנהרסה במחצית השניה של המאה ה-13ץ ההתיישבות החדשה, שנקראה טישוביץ, היתה מוקפת בזרועותיו של הנהר הוצ'בה, מקום שהפך למרכז מסחרי. ב-1419 טישוביץ קיבלה צ'רטר להתאגדות מידי סימוביט IV דוכס בעלז; הצ'רטר אושר ב-1453 על-ידי לדילסב I דוכס מזוביה.

ב-1565, המלך זיגמונד  II אוגוסטוס, שנבהל ממצבה של טישוביץ וצמצום אוכלוסייתה, חתם על כתב זכויות המעודד יהודים להתיישב בעיר:

"מתוך רצון לשפר את תנאי העיר כל יום על-ידי הגדלת אוכלוסיתה, אנחנו מאשרים ליהודים להיות בעלי בתים, גנים ואדמות בתוך העיר ומחוץ לה; לקנות ולמכור סחורות מדודות ושקולות מכל הסוגים; לייצר ולמכור בירה, דבש וליקר;  לשחוט ולמכור בשר, וגם: ליהנות מאותן חרויות של תושבי העיר בתנאי שיישאו באותו נטל. אולם אנו אוסרים על היהודים להחזיק במשרות עירוניות. כדי לאפשר ליהודים לסחור בצורה חופשית, יום שלישי יישאר יום השוק, בהתאם לכתב הזכויות הקודם, ואם הוא ישתנה מתישהו ליום אחר, זה לעולם לא יהיה שבת."

 

מאז קבלת כתב הזכויות מספרם של התושבים היהודים גדל בהתמדה. ב-1571 כללה העיר 218 בתים, מתוכם 31 היו בבעלות יהודים.

השטעטל היהודית נמצאת בין שתי זרועות רחבות של נהר הוצ'בה ומשתרעת על כל רובע אוסטרוב, החלק העתיק ביותר של העיר. גבול השטעטל היה הגשר הארוך שנקרא "Zamlynie" ("מאחורי הטחנה"). העיר היתה מלוכלכת ומוזנחת. כיכר השוק והרחובות הראשיים לא היו סלולים עד 1936 כשראש העיר יוזף זרבסקי, ייפה את כוחם של אייטל ופיפרובסקי לבצע את עבודות הסלילה. בכיכר השוק היו בית מרקחת, בית ספר יסודי ובית כנסת מלבנים.

 

במהלך מלחמת העולם השניה התושבים היהודים נרצחו בפוגרומים והשאר נלקחו ב-1942 למחנה ההשמדה בלז'ץ.

 

בית הכנסת ובית העלמין היהודיDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

  

.1939בית הכנסת בטישוביץ, שהיה בחלק המערבי של כיכר השוק, נשרף ב

 

בית העלמין היהודי הראשון בטישוביץ נוסד כנראה במאה ה-17. במפנה המאה ה-20 הוחלף על-ידי בית עלמין חדש ונהרס ב-1942. לבית העלמין היה קיר לבנים מוצק בצד של הכביש ל-שצוב, שאר הצדדים היו מוקפים בגדר עץ בגובה שני מטרים. כיום, במקום בו היה בעבר בית הקברות יש גן ילדים ובו אבן זיכרון לזיכרו בן יוסף, רבי מטישוביץ.

בית הקברות היהודי השני (על הכביש ל-טוצ'אפי) שופץ ב-1988. יש בו 9 מצבות ישנות ו-4 מצבות חדשות לזכרם של היהודים שנרצחו במלחמת העולם השניה.

מצפון-מערב לבית הכנסת היה בית מדרש, צמוד לשטיבל חסידי. שטיבלעך נוספים היו פזורים סביב כיכר השוק. חדרים היו ממוקמים גם בכיכר השוק. על גדת הנהר, שכבר לא קיים היום, היה מקווה.

פוליטיקה, תרבות וחינוךDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

 

.בטישוביץ פעלה האגודה התרבותית-חינוכית היהודית 'פרייהייט', שהתמקדה בעיקר בחינוך מבוגרים. האגודה הושפעה על-ידי פועלי ציון ימין

 

.בטישוביץ פעלה אגודת 'ספריית יצחק לייבוש פרץ' שקידמה קריאת ספרים באוכלוסיה היהודית

הוקם בעיר גם סניף מקומי של 'המזרחי', מפלגה ציונית אורתודוכסית. המפלגה תמכה באוטונומיה תרבותית ולאומית ליהודים ובחרה לשמר את הזהות הדתית שלהם.

 

הכלכלה המקומית נתמכה על-ידי היהודים שנהנו מזכויות שאפשרו להם לקנות ולמכור סחורות, לייצר דבש וליקר, לשחוט ולמכור בשר. ב-1919 היו בטישוביץ שתי חנויות פולניות ומסעדה אחת.

יהודים אמידים היו רק 15% מהאוכלוסיה. אחד מהם, אברהם לקס, היה בעל טחנת קמח ליד הנהר וחצר עץ. היו גם הרבה נגרים וחייטים יהודים בטישוביץ (למשל: פישר, היפרשטיין).

אם היית נכנס לכיכר השוק מכיוון מזרח, היית יכול לראות, משני צדי הכביש, את המסעדות היהודיות המפורסמות ביותר בבעלות ינקל גליק וסוניה שק.

באכסדרה המערבית של כיכר השוק היתה חנות הסודה הטובה ביותר שנוהלה על-ידי מר רוב.

 

סיפור קצר של יצחק בשביס זינגר, השד האחרון, מתרחש בטישוביץ.

 

 

הוכן ע"י: אלכסנדרה דוז'

 

תורגם ע"י: הדס גרוס