השטעטל טורובין

תחילת ההתיישבות היהודית בטורוביןDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

 טורובין היא עיר רב-תרבותית טיפוסית למחוז לובלין. כנסיה אורתודוכסית בעיר קיימת מתחילת המאה ה-15 ובית כנסת קיים לפחות מסוף המאה ה-16. ברבע האחרון של המאה ה-16 היתה

.העיר מרכז חזק של אריאניות וקלוויניזם. עד המאה ה-19 כמה אוניאטים (זרמים נוצרים- מזרחים בכנסיה הקתולית) גרו באזור טורובין ובמאה ה-17 היתה להם כנסיה משלהם ליד טרנבה

לפי כמה מחקרים, יכול להיות שיהודים גרו בטורובין כבר ב-1420, ולבטח מאמצע המאה ה-16. במהלך המאה ה-17, תיפקד הקהל המאורגן בעיר והיה בעליו של בית כנסת שהוקם כנראה סביב 1657. למרבה הצער, כיום לא נשאר שום שריד מבית הכנסת.

בית הקברות היהודיDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

 בית הקברות היהודי הישן נוסד כנראה בתחילת המאה ה-17 והיה פעיל עד 1941, אז נהרס על-ידי הנאצים שהשתמשו במצבות לריצוף כבישים. במאה ה-18 הוקם בית קברות יהודי חדש ברחוב זמקובה והוא היה פעיל עד 1942. כיום הוא שדה חקלאי. ב-1994 נמצאו כמה מצבות מהמאה ה-19 והמאה ה-20, שהשתמרו מבית העלמין של טורובין. מקורות מסוימים קובעים כי היה בטורובין

.רק בית קברות אחד שהוקם במאה ה-18

הכללתה של טורובין באחוזת זאמושץ הביאה הרשאות וזכויות רבות לאוכלוסיה היהודית  והגביר את ההתיישבות היהודית בעיר. יהודי טורובין הרוויחו למחייתם בעיקר  מסחר בפרווה ועור, מלאכות (בעיקר חייטים), בתי מרזח ובעלות על פונדקים. ב-1648, בזמן פלישת הקוזאקים של חמלניצקי, העיר נהרסה וחלק מתושבי טורובין היהודים נהרגו. במחצית השניה של המאה ה-17 הקהילה שוקמה ובמפנה המאה ה-19, 126 משפחות יהודיות חיו בטורובין.

בסוף המאה ה-19 נוסדו בעיר המפעלים היהודיים הראשונים שעסקו באריגה ועיבוד עורות. בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 היתה הקהילה היהודית בטורובין תחת השפעה חזקה של ההשכלה, תנועת הנאורות היהודית שמרכזה היה בזאמושץ' הקרובה. במחצית הראשונה של המאה ה-19 היתה גם השפעה חזקה של התנועה החסידית. במאה ה-18 נוסד בית קברות יהודי חדש בחלקת אדמה מחוץ לעיר, שנרכשה על-ידי הקהל מסבסטיאן שטודצקי. בית העלמין היה פעיל עד 1942.

בית הכנסתDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

 ב-1825 נבנה בטורובין בית כנסת חדש מלבנים. ב-1915 הוא נשרף ונבנה מחדש ב-1918. לבית הכנסת היה צמוד בית-תפילה לנשים.  במהלך מלחמת העולם השניה הנאצים הרסו את בית

.הכנסת. אחרי המלחמה קואופרטיב מקומי השתמש במבנה בית הכנסת עד פירוקו בשנות ה-60

במפנה המאה ה-20 היהודים היו בערך 70 אחוז מאוכלוסיית העיר. בין שתי מלחמות העולם ירד שיעורם בצורה משמעותית, בעיקר בגלל הגירה מאסיבית מסיבות כלכליות. לפני מלחמת העולם הראשונה פרצו בעיר מהומות אנטישמיות  ולאחר מכן אירועים דומים התרחשו בסוף שנת 1918.

בתקופה שבין שתי מלחמות עולם, היו פעילים בעיר הרבה מפלגות פוליטיות ואגונים יהודיים. חוץ מהמפלגות הציוניות שהוקמו לפני מלחמת העולם הראשונה (מזרחי, פולי ציון ועוד) ומפלגת הפועלים היהודים "בונד" שפעלה משנת 1906, הוקמה המפלגה האורתודוכסית 'אגודת ישראל' ובמהרה זכתה לתמיכה גדולה מתושבי המקום. נוסף לארגוני עזרה מסורתיים, כמו ביקור חולים, לינת חסד  או הכנסת אורחים, היו מספר ארגונים חברתיים ותרבותיים מודרניים שפעלו בחסות מפלגות וארגונים ספציפיים.

ב-1913 נפתחה ספריה ציבורית יהודית וב-1924 הוקם בנק קואופרטיבי יהודי שהציע הלוואות בריבית נמוכה. מוסדות כלכליים נוספים בטורובין כללו קרן הלוואות "גמל" שהוקמה בשנות ה-20 המאוחרות  וקרן הלוואות שהוקמה על-ידי בעלי מלאכה יהודים מטורובין.

השואהDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

 בסוף ספטמבר 1939, כמאה יהודים נמלטו מהעיר מזרחה, יחד עם הצבא האדום הנסוג. בתחילת הכיבוש הגרמני, טורובין הפכה למקום ריכוז ליהודים מאזורים שונים של פולין. ב-1939, כ-1250 יהודים מלודז', קולו, קונין וסלופק יושבו בעיר; ב-1940 כ-500 יהודים מלובלין, וב-1942 כמה מאות יהודים מכפרים ועיירות סמוכים הועברו לטורובין. בחורף 1942 היו בעיר כ-4000-5000 יהודים. שלא כמו במקומות אחרים, לא יועד בעיר שטח לגטו . היהודים שהובאו לעיר התגוררו בבניינים שסביב כיכר השוק ובבנייני הקהילה, למשל בית הכנסת. באפריל 1942 הנאצים רצחו כמאה יהודים. במאי כמעט 3000 שוכני הגטו הועברו לקרסניסטב ומשם נלקחו למחנה ההשמדה סוביבור. גטו טורובין חוסל סופית באוקטובר 1942. חלק מהתושבים, בעיקר זקנים וחולים, נרצחו בו

.במקום, בתוך טורובין. השאר נלקחו לאיזביצה ומשם חלק נשלחו למחנה העבודה טרווניקי כשכל אלה שלא יכלו לעבוד נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ

 

השטעטל טורובין מופיעה בסיפור קצר של יצחק בשביס זינגר הנקרא 'רוצח אשתו'.

 

 

הוכן ע"י יוהנה זנטאר

 

תורגם ע"י הדס גרוס