The “Grodzka Gate – NN Theatre” Centre in Lublin is a local government cultural institution. It works towards the preservation of cultural heritage and education. Its function is tied to the symbolic and historical meaning of the Centre’s location in the Grodzka Gate, which used to divide Lublin into its respective Christian and Jewish quarters, as well as to Lublin as a meeting place of cultures, traditions and religions.

Part of the Centre are the House of Words and the Lublin Underground Trail.

The “Grodzka Gate – NN Theatre” Centre in Lublin is a local government cultural institution. It works towards the preservation of cultural heritage and education. Its function is tied to the symbolic and historical meaning of the Centre’s location in the Grodzka Gate, which used to divide Lublin into its respective Christian and Jewish quarters, as well as to Lublin as a meeting place of cultures, traditions and religions.

Part of the Centre are the House of Words and the Lublin Underground Trail.

עיירות קטנות במחוז לובלין: שטעטל

 
שטעטל (יידיש: עיר קטנה, ברבים: שטעטלעך) היתה קהילה יהודית קטנה ופרובינציאלית במזרח אירופה שלפני המלחמה (רוסיה, פולין, ליטא, והחלק המזרחי של האימפריה האוסטרו-הונגרית), קהילה עם מבנה חברתי ומנהגים שונים.
 

 

ההגדרה של שטעטלDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

עיירות רב-תרבותיות קיימות באזורים בהם תרבויות ודתות שונות היו באינטראקציה אחת עם השניה, בעיירות במחוז לובלין, למשל, היו בני כמה דתות או קבוצות אתניות (בדרך כלל שתיים, שלוש או ארבע) שדרו בכפיפה אחת. כלפי חוץ הן מאופיינות בכך שמקומות התפילה ובתי הקברות של דתות וזרמים שונים נמצאים בתוך מרחב עירוני אחד. דבר אופייני נוסף הוא המיזוג של תרבות, אמנות ומנהגים. שטעטל יהודית היא דוגמא לעיר רב-תרבותית.
 
שטעטל (יידיש: עיר קטנה)
 
שטעטל (יידיש: עיר קטנה, ברבים: שטעטלעך) היתה קהילה יהודית קטנה ופרובינציאלית במזרח אירופה שלפני המלחמה (רוסיה, פולין, ליטא, והחלק המזרחי של האימפריה האוסטרו-הונגרית), קהילה עם מבנה חברתי ומנהגים מיוחדים.
 

 

קהילהDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

 

רוב היהודים בתחום המושב גרו בשטעטלים או בכפרים, כשלעיתים קרובות הם מהווים את רוב אוכלוסייתם ובמקרים מסוימים אף את כלל האוכלוסייה. במאה ה-19 היוו השטעטלים את המרכז הדמוגרפי המרכזי של יהודי אשכנז ושפתם היתה יידיש, שנקראה על ידי היהודים 'מאמע-לשון' (שפת האם). עבורם היהדות הייתה יידישקייט, אורח חיים יהודי המתרכז סביב בית כנסת קטן שנקרא 'שול' או 'שטיבל'.
 
לעיירה היו את האליטות התרבותיות והאינטלקטואליות שלה שקבלו הכרת כבוד מהקהילה המקומית. אירועים כמו לידה, נישואים ומוות היו דאגה משותפת של הקהילה כולה, שדאגה גם לקבצנים ולחולים.
מצד אחד כל זה נתן תחושת בטחון, אך מצד שני חייו של כל אדם היו נושא לעיון הציבור והצורך בפרטיות עורר חשדות. חיי השטעטל הסתמכו על משפחה רב-דורית מורחבת ומסועפת עם ילדים רבים. המעמד החברתי היה תלוי בחינוך, אבל גם בעושר. משפחות היו גאות בשושלת היוחסין שלהם- באבות המשפחה הבולטים. בנים התחנכו בחדר ובשלב מתקדם יותר בישיבה.
 
השטעטלים המשיכו במסורת של 'קהל' עצמאי שהיה קיים עוד לפני סוף המאה ה-18 בקרב ממלכת פולין-ליטא. כל מי שרצה להתיישב בשטעטל, לפתוח בית מלאכה חדש, או להתחתן עם אדם חדש בעיירה, היה צריך לקבל את אישור רשויות הקהל. מי שסרב או לא עמד בנורמות החברתיות נתקל בעונשים שונים, כאיסור כניסה לבית הכנסת, עמוד קלון או הצלפה. העונש החמור ביותר היה חרם- הוצאה מן הקהילה. לשטעטלים היו שיטות מגוונות לתמיכה בנזקקים. תרומות לצדקה נאספו מכולם. הקבצנים המקומיים ('שנוררים') היו חלק בלתי נפרד מהקהילה.
 

 

רב-תרבותיותDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

התושבים היהודים של העיירות הקטנות היו קשורים בקשרי קהילה חזקים והמילה 'שטעטל' היתה טעונה משמעות רגשית המקבילה למונח העכשווי 'מולדת קטנה' (דומה למושג הגרמני ‘Heimat’). למרות המתיחות בין התושבים היהודים והלא יהודים בעיירות, שתי הקהילות היו קשורות זו לזו בדרכים רבות, למשל גוי שיכול לשמש כ'גוי של שבת' עבור שכניו היהודים.
 
במחצית השניה של המאה ה-19, השטעטלים המסורתיות התחילו להשתנות, בעיקר כתוצאה של הרפורמות שהנהיגו מדינות ששלטו על השטחים שהיו בעבר ממלכת פולין-ליטא, אבל גם כתוצאה מהאמנציפציה ושינויים מוסריים.
 
 
נכתב ע"י: יוהנה צטאר
 
נערך ע"י: מוניקה שליבינסקה
 
תורגם ע"י: הדס גרוס