The “Grodzka Gate – NN Theatre” Centre in Lublin is a local government cultural institution. It works towards the preservation of cultural heritage and education. Its function is tied to the symbolic and historical meaning of the Centre’s location in the Grodzka Gate, which used to divide Lublin into its respective Christian and Jewish quarters, as well as to Lublin as a meeting place of cultures, traditions and religions.

Part of the Centre are the House of Words and the Lublin Underground Trail.

The “Grodzka Gate – NN Theatre” Centre in Lublin is a local government cultural institution. It works towards the preservation of cultural heritage and education. Its function is tied to the symbolic and historical meaning of the Centre’s location in the Grodzka Gate, which used to divide Lublin into its respective Christian and Jewish quarters, as well as to Lublin as a meeting place of cultures, traditions and religions.

Part of the Centre are the House of Words and the Lublin Underground Trail.

עיירות קטנות במחוז לובלין: תופעה תרבותית

 ערים ועיירות הן חלק בסיסי מהמבנה האורבני והכלכלי של המדינה. עיירות קטנות הן לא רק אוסף של בניינים ומקומות, אלא גם צורות חיים שהשתנו בעקביות במשך הזמן ומהוות גנזך למורשת התרבותית של המדינה. כיום כל עיר היסטורית נחשבת כעיר של מורשת תרבותית, ומכאן חדורה משמעות סמלית וערכים שעברו מדור לדור. למרות הרבה מאפיינים משותפים, כל עיר היא שונה

.כתוצאה ממגוון גורמים הקשורים להיסטוריה והתפתחות העיר. זאת מה שאנו מכנים התופעה התרבותית של עיירות קטנות

הגדרה של עיירה קטנהDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

 עיירה קטנה אפשר לתאר כהתקבצות במרחב של מספר בניינים מוגבל  באזור מסוים, המיועדת לאוכלוסיה קטנה. התואר 'קטנה' מתאר אוכלוסיות בגדלים שונים, הנעים בין כמה תריסר אלפי

.אנשים ובדרך כלל לא יותר מ-30 אלף תושבים

 

המונח "עיירה קטנה" היה כבר בשימוש היסטוריונים ומתכנני ערים בתקופה שבין מלחמות עולם כדי לתאר ישובים בעלי פונקציות עירוניות וחשיבות כלכלית מקומית. ישובים כאלה צריכים להיחשב כמערכות שלמות המקיפות את ההיבטים החברתיים-כלכליים, תרבותיים, מרחביים, טכנים ואקולוגים של הקהילות שגרות בהם, כמו גם את היחסים ההדדיים והקשרים עם הסביבה. 

 

א. לוסקינה כתב ב-1910: עיירה קטנה, צורת ביניים בין כפר לעיר, יכולה בקלות לשלב את המאפיינים הטובים ביותר של שניהם ולהיות משכן לחיי משפחה שמחים, בגבולות מתונים של שפע ודרישות שתמיד יתאמו את הממוצע הארצי (...). לאור המסורת היפה של העיירות הקטנות שלנו, שהמבנה הכללי שלהן השתמר ולעיתים גם השתמרו בהן מונומנטים היסטוריים, לאור הגודל המתון שלהן שמאפשר לתפוס אותן בשלמותן, לאור הקרבה לטבע (...). זה תלוי בתרבות וברגישות התושבים האם העיירה תהיה מלאה בתוכן רוחני, חברתי ואסתטי והאם יהיו בה אווירה ומראה הרמוני.

 

ת. צ'זאנובסקי מתאר בצדק עיירות קטנות כ'יצירה משותפת של ארכיטקטורה ותכנון עירוני'. מבנה העיר בדרך כלל התפתח בזמן מסוים לכדי יצירה מוגמרת, אבל לקח זמן עד שקיבלה צורה. לפיכך, העיירות הקטנות היו בו זמנית יצירות פתוחות וסגורות. הצורה האדריכלית של מבנה העיירה נבעה מהתרבות האדריכלית, הפטרונים, בעלי העיר והתושבים.

 

עיירות קטנות, עם כנסיותיהן, בתי הכנסת, כנסיות אורתודוכסיות ואוניאטיות, בתי המגורים, פונדקים ובתי עירייה, ענו על הצרכים הבסיסיים של התושבים שלהן ושל אנשים שגרו בסביבה הקרובה.

 

כבר בתחילת המאה ה-20, החלו אנשים להתעניין ביופי של המבנה ההיסטורי של העיירה, אדריכלות ציורית,  אזורים בנויים, המראות, תפאורת הנוף וכו'. העיירות לא נבנו לפי אותה תבנית, לכל אחת היתה צורה ייחודית ומראה שנחרט בצורה מוחשית ונעימה בזכרון. העיירות התפתחו בטבעיות, בכפוף לתכנית ומגבלות מסוימות, שבכל מקרה לא הגבילו את החופש והדמיון. ההתפתחות שלהן דמתה ליצירת יצירת אומנות; לא פלא שהדימוי של העיירה עצמה הפך לעיתים קרובות ליצירת אומנות. כך כתב ס. תומוקוביץ בעבודתו 'עיוות של הארץ' ב-1909.

 

 

 

 

 

הנוף של עיירות קטנות במחוז לובליןDirect link for this paragraphGo back to indexGo back to index

 מבנה העיר מורכב ממבני מגורים שעד המאה ב-19 היו עשויים רק מעץ. לפני מלחמת העולם השניה, הכלכלה של רוב העיירות במחוז לובלין היתה קשורה לחקלאות. בשביל איכרים מהאזורים

.הסמוכים, סיפקה העיירה שוק לתוצרתם והיתה מרכז לייצור ומלאכה

 

התופעה התרבותית של עיירות קטנות עולה מההיסטוריה וההתפתחות רבת הפנים שלהן. לכן, זהותה של עיר ספציפית  נקבעת לפי עובדות היסטוריות, פרטי כתב הזכויות, מעמד מנהלי, סמל העיר והחותם וכו'. התפתחות העיר קשורה לתפקוד השלטון והגופים המחוקקים, מועצת העיר, בתי משפט, אגודות ובתי ספר. האופי המיוחד של העיירות הקטנות עוצב גם על-ידי אירועים קבועים כימי שוק, ירידים או חגיגות של הכנסיה.

 

הנוף הייחודי של עיירות קטנות מוגדר על-ידי הארכיטקטורה שלהן, המקיפה לא רק מבנים היסטוריים, אלא גם מבנים בני זמננו. רוב העיירות שמרו על מרכז העיר ההיסטורי בעל המבנה המורכב המאפיין אותו ואלמנטים דומיננטים מסוימים. האדריכלות ההיסטורית שהשתמרה, היא לעיתים קרובות ההוכחה היחידה לכך שהעיר היתה רב-תרבותית.

 

היסטוריה, תרבות, היבטים שונים של חיי קהילה ומבנה דתי משתקפים בנוף העיירה שמהווה סינתיזה של אינטרקציה הדדית של הטבע ואלמנטים של פעילות אנושית מתקופות היסטוריות שונות. מבנה הנוף של העיירות הקטנות בהחלט לא אחיד, כיוון שהתפתח לאורך המאות כרקע לחיים ועבודה של דורות רצופים. לכן חיוני שתהליך השינוי יהיה הדרגתי כדי שזהות המקום, תרבותו ומסורתו לא יהרסו. עיירות, כולל הקטנות ביותר, נתפסות היום, במונחים רחבים, ככלי לחינוך חברתי. העיירות לא יכולות להיחשב כסכום של מבנים ואתרים שנשמרו, אלא כתופעה שנוצרת כיום מחדש על-ידי כל דור, בהתאם ליחס שלה לעבר.   

 

עיירות כאתרי מורשת הן בעלות חשיבות יוצאת דופן משתי סיבות: הסיבה הראשונה היא שהארכיטקטורה שלהן נגישה לכולם כסביבה היומיומית של הקהילה והיא ניתנת לפרשנות ישירה. הסיבה השניה היא שהעיירות מהוות מורשת ציבורית במידה רבה יותר מאשר היבטים אחרים של המורשת, אולי בגלל העובדה שהרשויות לקחו על עצמן אחריות ניכרת לשימור והצגת המורשת האדריכלית.

 

כתבה: יוהנה זטאר

 

תורגם ע"י: הדס גרוס