יוזפוב בילגוריי- השטעטל

יהודים החלו להתיישב ביוזפוב זמן קצר לאחר היווסדה של העיר. השם המלא, יוזפוב בילגוריי, נועד להבדיל את העיר מיישובים אחרים שנקראו יוזפוב. עם

.זאת, במאמר זה היא מכונה לעתים יוזפוב


הקהילה היהודית הוקמה אחרי שנת 1725. 


ראשית ההתיישבות היהודית בעיר

 

יהודים התחילו להתיישב ביוזפוב זמן קצר לאחר היווסדה של העיר ב-1725. הם גרו בעיקר בחלקה הדרומי של כיכר השוק. בזמן השלטון האוסטרי (סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19) הקהילה היהודית, שהיתה גדולה למדי, תוארה כך בדוחות האוסטרים הרשמיים: "הם [היהודים] מומחים במסחר ואינך יכול להשיג דבר בלעדיהם, כל העסקים שייכים להם; כבעלי מלאכה הם טובים, זולים ומדויקים יותר מהנוצרים" (כפי שפורסם  ע"י וו. צביק   ב-Dzieje Józefowa (ההיסטוריה של יוזפוב), זשוב 1992, ע' 29).

 



הקהילה היהודית

 הקהילה היהודית, ה'קהל', נוסדה אחרי 1725. הקמתם של בית הקברות היהודי ובית הכנסת הראשון הושלמה ככל הנראה ב-1774. בית הכנסת מעץ, שלעתים קרובות היה קורבן לשריפות, מוזכר ברשומות על העיר ב-1824. בית כנסת חדש מלבנים נבנה אחרי שבית הכנסת הקודם נהרס בשריפה ב- 1850

ב'דו"ח המדידה של העיר יוזפוב' מ-1785 רשום הרכוש שהיה שייך ל'קהל'- בית כנסת, מקווה, בית ספר יהודי ובית הרב. ברשימות מלאי מ-1789 רשומים 70 בתים יהודיים ביוזפוב.

הקהילה היהודית ביוזפוב היתה בהשגחת אחוזת זמויסקי, כפי שבא לידי ביטוי בביקור הגראף סטניסלב זמויסקי בבית הכנסת המקומי ב-1824. זמויסקי עזר בתיקון גג בית הכנסת שנפגע בסערה באוגוסט 1827, וסייע לקהילה אחרי השריפה בבית הכנסת ב-1850.

במחצית השניה של המאה ה-19 הורגשה ביוזפוב השפעה חסידית חזקה. לחסידים היה בית כנסת משלהם, אבל למרבה הצער מיקומו לא ידוע.

ב-1830 היהודים היוו 73 אחוז מאוכלוסיית העיר, ב-1840 63 אחוז, ב-1850 66 אחוז, ב-1860 70 אחוז, וב-1905 72 אחוז. רובם עבדו כבעלי מלאכה או סוחרים.

עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ה'קהל' צבר את הכנסותיו מהמחצבות והמקווה. הקהל בחר מתוכו מועצה שבין שאר משימותיה היתה אחראית על פעילויות צדקה. בתקופות מסוימות תפקיד הרב של יוזפוב הופקד בידי רב מעיר אחרת, למשל אברהם ברונשטיין משברשין ב-1904. רבנים אחרים של יוזפוב ששמם ידוע הם ב. הרצנשטוק וש. פרצשבסקי.

בראשית שנות העשרים של המאה ה-20, יוזפוב היתה אחת משש קהילות יהודיות במחוז בילגוריי. לקהילה השתייכו גם יהודים תושבי כפרים שכנים, ביניהם מיידן סופוצקי, סוסיאץ, אלכסנדרוב ודלוגי קאט. מועצת הקהילה היהודית המקומית דאגה לבית הכנסת, בית הקברות, המקווה ובית מטבחיים כשר ושילמה לרבי, למזכיר המועצה ולשוחטים. משרד המועצה היהודית שכן ליד בית הכנסת, בחדר שנשכר מאדם פרטי. שני פרויקטים עיקריים ומושקעים הושלמו ע"י הקהילה לפני מלחמת העולם השניה: בית מרחץ ובית מטבחיים לעופות.

מכל הבניינים שהיו שייכים לקהילה היהודית, שרדו עד היום רק בית הכנסת ובית הקברות.



בית הכנסת

 .הבניין הקיים היום, בו שכן בעבר בית הכנסת, נבנה בחלק הדרום מערבי של יוזפוב, בצומת הרחובות גורניצה וקרוטקה. בית הכנסת, בסגנון בארוקי, נבנה מאבן גיר מהמחצבה המקומית ב-1870

הוא עומד במקום בו עמד בית הכנסת הקודם מעץ שנשרף ב-1850. בית הכנסת בנוי בצורת מלבן שמידותיו הן 13.8 על 20.6 מטרים. קירותיו הפשוטים,

.ללא-קישוטים, מופרדים ע"י אומנות

הכניסה מקושטת יותר ומוקפת עמודים שבראשם כרכובים ואגרטלים. החלל הפנימי המאורך מחולק ע"י קיר ומורכב מאולם מבואה ואולם תפילה. באולם התפילה יש ארון קודש פשוט מאבן שהשתמר בצורה חלקית וגומחות מקומרות בקירות. במבנה המקורי, לצד המערבי של בית התפילה היה צמוד פרוזדור עץ עם עזרת נשים למעלה, אך הוא פורק ב-1945. בית הכנסת שימש כמקום תפילה, עד הריסתו ע"י הנאצים ב-1941. אחרי המלחמה, מ-1950, הבניין שימש כמחסן של הקואופרטיב

.המקומי. התקרה המקורית נהרסה כשהגג קרס ב-1964

.אחרי שיפוץ יסודי, משמש כיום בניין בית הכנסת כספריה ציבורית וכחדרי אירוח



בית הקברות היהודי

 בית הקברות היהודי נמצא בתוך שדה דרומית לבית הכנסת. הוא הוקם באמצע המאה ה-18 וחלקו המזרחי הורחב ב-1848. בית הקברות היה מוקף חומת אבן עם שער מול העיר. המצבות נבנו מאבן מהמחצבה הקרובה. בית הקברות נהרס במהלך מלחמת העולם השניה. כיום, יש כ-400 מצבות בבית הקברות, כשהעתיקה ביותר היא משנת 1762. המצבות העתיקות ביותר, הממוקמות מימין לכניסה, מעניינות בשל האופי הישן של התבליטים שעליהן. המספר הגדול   ביותר של מצבות הוא מהשנים 1907 עד 1940 ועל החדשות יותר ניתן לראות שרידי עיטורים צבעוניים. המצבות בבית הקברות פונות מערבה, בניגוד למקובל

.שמצבות פונות מזרחה. מצבות הגברים מופרדות ממצבות הנשים



חינוך

 אבני היסוד של החינוך היהודי ביוזפוב היו שני חדרים שנוהלו ע"י יוסף מיימון ושטרן. חדרים אחרים ביוזפוב לא הוכרו ע"י השלטונות והיו לא חוקיים, כי סרבו ללמד בהם את השפה הרוסית. ב-1889,  שני מורים יהודים נקנסו ב-45 רובלים, כי לימדו 40 תלמידים במסדרון בית הכנסת. היהודים יכלו לשלוח את ילדיהם גם לבית הספר היסודי

.הרגיל

 



כלכלה

 יהודים היו מעורבים במסחר, מלאכות, וייצור ומכירה של משקאות אלכוהוליים. המסחר באלכוהול הוביל לעתים קרובות לעימותים עם התושבים הנוצרים שהאשימו

 .את היהודים בהעסקת איכרים בהכנת אלכוהול ומכירתו במחירים נמוכים מדי

בגלל המיקום של יוזפוב ליד הגבול, ליהודים מערים אחרות היה אסור להתיישב בה עד 1862.

סביב שנת 1820, שעיה ווקס הקים בית דפוס שהיה מוכר בכל ממלכת פולין שהיתה תחת השליטה הרוסית. הוא הדפיס ספרים בעברית, טפסים רשמיים וחוזרים. המוסד שגשג בין השנים 1821-1841 הודות לארבע מכונות דפוס שהיה מצויד בהן ב-1826 ואחת נוספת שנרכשה ב-1837. הספרים שהודפסו ביוזפוב לא הופצו רק בממלכת פולין, אלא יוצאו גם לרוסיה, ואלאכיה (היום רומניה ומולדובה) ואפילו לתורכיה, שם הזמינה הקהילה היהודית הוצאה מיוחדת של 'ספר לאברהם'. הרבה יהודים ביוזפוב הועסקו בהדפסת ומכירת ספרים. ווקס נאלץ לסגור את בית הדפוס בגלל תחרות עם בתי דפוס מוורשה. זה היה אחד העסקים הגדולים ביותר במחוז והביא ליוזפוב מוניטין לאומי.

הסניפים המקומיים של 'איגוד הסוחרים היהודים' ו'איגוד בעלי המלאכה היהודים' היוו גם חלק מהחיים הכלכליים של העיר בשני העשורים שבין שתי מלחמות העולם.



פוליטיקה

 בתקופה שבין שתי מלחמות עולם התפתחו ביוזפוב ארגונים ומפלגות פוליטיות, שכללו סניפים של 'אגודת ישראל', 'בית"ר', 'ההסתדרות הציונית בפולין', מפלגת הפועלים הכללית ה'בונד', 'מפלגת הפועלים היהודים הכללית', ארגון 'תרבות' ו'איגוד מרכזי של בעלי מלאכה יהודים'. הציונים היו פעילים במיוחד. המפלגות והארגונים

.ארגנו פגישות ועצרות שהתקיימו בעיקר בבית העם



השואה

 במהלך  מלחמת העולם השניה, יהודי יוזפוב ויהודים מעיירות וכפרי הסביבה הוכנסו לגטו שהוקם ע"י הנאצים. ב-1941 השתוללו בגטו יוזפוב רעב ומחלות. ההוצאות הראשונות להורג היו במאי 1942 (יותר ממאה יהודים נורו ע"י שלושה אנשי גסטפו ב-11 במאי). ההוצאה להורג הגדולה ביותר היתה ב-13 ביולי 1942, כשיותר מ-1500 יהודים נורו בבורות הריגה מחוץ לעיר בוויניארשיקובה גורה, המקום מסומן כיום במצבת זיכרון. רק יהודים מעטים מיוזפוב הצליחו לשרוד את המלחמה. חלק

.נמלטו עם הצבא האדום הנסוג לברית המועצות ב-1939 ומעטים שרדו במחבוא והוצלו ע"י פולנים

 



זיכרונות מיוזפוב

 .יוזפוב מתוארת בעדויותיהם של סטניסלבה צאקרשבסקה, יאן סלופסקי ויוהנה לושקה



יוזפוב בכתיבתו של יצחק בשביס זינגר

 .'יוזפוב, כשטעטל, מופיעה בסיפורו של י. בשביס זינגר 'איש זקן

 

נכתב ע"י: אגתה רדקובסקה, אלכסנדרה דוז'

 

תוספות: יוהנה צטאר

תורגם ע"י: הדס גרוס


יוזפוב בילגוריי- השטעטל

יהודים החלו להתיישב ביוזפוב זמן קצר לאחר היווסדה של העיר. השם המלא, יוזפוב בילגוריי, נועד להבדיל את העיר מיישובים אחרים שנקראו יוזפוב. עם

.זאת, במאמר זה היא מכונה לעתים יוזפוב


הקהילה היהודית הוקמה אחרי שנת 1725. 


ראשית ההתיישבות היהודית בעיר

 

יהודים התחילו להתיישב ביוזפוב זמן קצר לאחר היווסדה של העיר ב-1725. הם גרו בעיקר בחלקה הדרומי של כיכר השוק. בזמן השלטון האוסטרי (סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19) הקהילה היהודית, שהיתה גדולה למדי, תוארה כך בדוחות האוסטרים הרשמיים: "הם [היהודים] מומחים במסחר ואינך יכול להשיג דבר בלעדיהם, כל העסקים שייכים להם; כבעלי מלאכה הם טובים, זולים ומדויקים יותר מהנוצרים" (כפי שפורסם  ע"י וו. צביק   ב-Dzieje Józefowa (ההיסטוריה של יוזפוב), זשוב 1992, ע' 29).

 



הקהילה היהודית

 הקהילה היהודית, ה'קהל', נוסדה אחרי 1725. הקמתם של בית הקברות היהודי ובית הכנסת הראשון הושלמה ככל הנראה ב-1774. בית הכנסת מעץ, שלעתים קרובות היה קורבן לשריפות, מוזכר ברשומות על העיר ב-1824. בית כנסת חדש מלבנים נבנה אחרי שבית הכנסת הקודם נהרס בשריפה ב- 1850

ב'דו"ח המדידה של העיר יוזפוב' מ-1785 רשום הרכוש שהיה שייך ל'קהל'- בית כנסת, מקווה, בית ספר יהודי ובית הרב. ברשימות מלאי מ-1789 רשומים 70 בתים יהודיים ביוזפוב.

הקהילה היהודית ביוזפוב היתה בהשגחת אחוזת זמויסקי, כפי שבא לידי ביטוי בביקור הגראף סטניסלב זמויסקי בבית הכנסת המקומי ב-1824. זמויסקי עזר בתיקון גג בית הכנסת שנפגע בסערה באוגוסט 1827, וסייע לקהילה אחרי השריפה בבית הכנסת ב-1850.

במחצית השניה של המאה ה-19 הורגשה ביוזפוב השפעה חסידית חזקה. לחסידים היה בית כנסת משלהם, אבל למרבה הצער מיקומו לא ידוע.

ב-1830 היהודים היוו 73 אחוז מאוכלוסיית העיר, ב-1840 63 אחוז, ב-1850 66 אחוז, ב-1860 70 אחוז, וב-1905 72 אחוז. רובם עבדו כבעלי מלאכה או סוחרים.

עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ה'קהל' צבר את הכנסותיו מהמחצבות והמקווה. הקהל בחר מתוכו מועצה שבין שאר משימותיה היתה אחראית על פעילויות צדקה. בתקופות מסוימות תפקיד הרב של יוזפוב הופקד בידי רב מעיר אחרת, למשל אברהם ברונשטיין משברשין ב-1904. רבנים אחרים של יוזפוב ששמם ידוע הם ב. הרצנשטוק וש. פרצשבסקי.

בראשית שנות העשרים של המאה ה-20, יוזפוב היתה אחת משש קהילות יהודיות במחוז בילגוריי. לקהילה השתייכו גם יהודים תושבי כפרים שכנים, ביניהם מיידן סופוצקי, סוסיאץ, אלכסנדרוב ודלוגי קאט. מועצת הקהילה היהודית המקומית דאגה לבית הכנסת, בית הקברות, המקווה ובית מטבחיים כשר ושילמה לרבי, למזכיר המועצה ולשוחטים. משרד המועצה היהודית שכן ליד בית הכנסת, בחדר שנשכר מאדם פרטי. שני פרויקטים עיקריים ומושקעים הושלמו ע"י הקהילה לפני מלחמת העולם השניה: בית מרחץ ובית מטבחיים לעופות.

מכל הבניינים שהיו שייכים לקהילה היהודית, שרדו עד היום רק בית הכנסת ובית הקברות.



בית הכנסת

 .הבניין הקיים היום, בו שכן בעבר בית הכנסת, נבנה בחלק הדרום מערבי של יוזפוב, בצומת הרחובות גורניצה וקרוטקה. בית הכנסת, בסגנון בארוקי, נבנה מאבן גיר מהמחצבה המקומית ב-1870

הוא עומד במקום בו עמד בית הכנסת הקודם מעץ שנשרף ב-1850. בית הכנסת בנוי בצורת מלבן שמידותיו הן 13.8 על 20.6 מטרים. קירותיו הפשוטים,

.ללא-קישוטים, מופרדים ע"י אומנות

הכניסה מקושטת יותר ומוקפת עמודים שבראשם כרכובים ואגרטלים. החלל הפנימי המאורך מחולק ע"י קיר ומורכב מאולם מבואה ואולם תפילה. באולם התפילה יש ארון קודש פשוט מאבן שהשתמר בצורה חלקית וגומחות מקומרות בקירות. במבנה המקורי, לצד המערבי של בית התפילה היה צמוד פרוזדור עץ עם עזרת נשים למעלה, אך הוא פורק ב-1945. בית הכנסת שימש כמקום תפילה, עד הריסתו ע"י הנאצים ב-1941. אחרי המלחמה, מ-1950, הבניין שימש כמחסן של הקואופרטיב

.המקומי. התקרה המקורית נהרסה כשהגג קרס ב-1964

.אחרי שיפוץ יסודי, משמש כיום בניין בית הכנסת כספריה ציבורית וכחדרי אירוח



בית הקברות היהודי

 בית הקברות היהודי נמצא בתוך שדה דרומית לבית הכנסת. הוא הוקם באמצע המאה ה-18 וחלקו המזרחי הורחב ב-1848. בית הקברות היה מוקף חומת אבן עם שער מול העיר. המצבות נבנו מאבן מהמחצבה הקרובה. בית הקברות נהרס במהלך מלחמת העולם השניה. כיום, יש כ-400 מצבות בבית הקברות, כשהעתיקה ביותר היא משנת 1762. המצבות העתיקות ביותר, הממוקמות מימין לכניסה, מעניינות בשל האופי הישן של התבליטים שעליהן. המספר הגדול   ביותר של מצבות הוא מהשנים 1907 עד 1940 ועל החדשות יותר ניתן לראות שרידי עיטורים צבעוניים. המצבות בבית הקברות פונות מערבה, בניגוד למקובל

.שמצבות פונות מזרחה. מצבות הגברים מופרדות ממצבות הנשים



חינוך

 אבני היסוד של החינוך היהודי ביוזפוב היו שני חדרים שנוהלו ע"י יוסף מיימון ושטרן. חדרים אחרים ביוזפוב לא הוכרו ע"י השלטונות והיו לא חוקיים, כי סרבו ללמד בהם את השפה הרוסית. ב-1889,  שני מורים יהודים נקנסו ב-45 רובלים, כי לימדו 40 תלמידים במסדרון בית הכנסת. היהודים יכלו לשלוח את ילדיהם גם לבית הספר היסודי

.הרגיל

 



כלכלה

 יהודים היו מעורבים במסחר, מלאכות, וייצור ומכירה של משקאות אלכוהוליים. המסחר באלכוהול הוביל לעתים קרובות לעימותים עם התושבים הנוצרים שהאשימו

 .את היהודים בהעסקת איכרים בהכנת אלכוהול ומכירתו במחירים נמוכים מדי

בגלל המיקום של יוזפוב ליד הגבול, ליהודים מערים אחרות היה אסור להתיישב בה עד 1862.

סביב שנת 1820, שעיה ווקס הקים בית דפוס שהיה מוכר בכל ממלכת פולין שהיתה תחת השליטה הרוסית. הוא הדפיס ספרים בעברית, טפסים רשמיים וחוזרים. המוסד שגשג בין השנים 1821-1841 הודות לארבע מכונות דפוס שהיה מצויד בהן ב-1826 ואחת נוספת שנרכשה ב-1837. הספרים שהודפסו ביוזפוב לא הופצו רק בממלכת פולין, אלא יוצאו גם לרוסיה, ואלאכיה (היום רומניה ומולדובה) ואפילו לתורכיה, שם הזמינה הקהילה היהודית הוצאה מיוחדת של 'ספר לאברהם'. הרבה יהודים ביוזפוב הועסקו בהדפסת ומכירת ספרים. ווקס נאלץ לסגור את בית הדפוס בגלל תחרות עם בתי דפוס מוורשה. זה היה אחד העסקים הגדולים ביותר במחוז והביא ליוזפוב מוניטין לאומי.

הסניפים המקומיים של 'איגוד הסוחרים היהודים' ו'איגוד בעלי המלאכה היהודים' היוו גם חלק מהחיים הכלכליים של העיר בשני העשורים שבין שתי מלחמות העולם.



פוליטיקה

 בתקופה שבין שתי מלחמות עולם התפתחו ביוזפוב ארגונים ומפלגות פוליטיות, שכללו סניפים של 'אגודת ישראל', 'בית"ר', 'ההסתדרות הציונית בפולין', מפלגת הפועלים הכללית ה'בונד', 'מפלגת הפועלים היהודים הכללית', ארגון 'תרבות' ו'איגוד מרכזי של בעלי מלאכה יהודים'. הציונים היו פעילים במיוחד. המפלגות והארגונים

.ארגנו פגישות ועצרות שהתקיימו בעיקר בבית העם



השואה

 במהלך  מלחמת העולם השניה, יהודי יוזפוב ויהודים מעיירות וכפרי הסביבה הוכנסו לגטו שהוקם ע"י הנאצים. ב-1941 השתוללו בגטו יוזפוב רעב ומחלות. ההוצאות הראשונות להורג היו במאי 1942 (יותר ממאה יהודים נורו ע"י שלושה אנשי גסטפו ב-11 במאי). ההוצאה להורג הגדולה ביותר היתה ב-13 ביולי 1942, כשיותר מ-1500 יהודים נורו בבורות הריגה מחוץ לעיר בוויניארשיקובה גורה, המקום מסומן כיום במצבת זיכרון. רק יהודים מעטים מיוזפוב הצליחו לשרוד את המלחמה. חלק

.נמלטו עם הצבא האדום הנסוג לברית המועצות ב-1939 ומעטים שרדו במחבוא והוצלו ע"י פולנים

 



זיכרונות מיוזפוב

 .יוזפוב מתוארת בעדויותיהם של סטניסלבה צאקרשבסקה, יאן סלופסקי ויוהנה לושקה



יוזפוב בכתיבתו של יצחק בשביס זינגר

 .'יוזפוב, כשטעטל, מופיעה בסיפורו של י. בשביס זינגר 'איש זקן

 

נכתב ע"י: אגתה רדקובסקה, אלכסנדרה דוז'

 

תוספות: יוהנה צטאר

תורגם ע"י: הדס גרוס